מפוח צנטריפוגלי רב שלבי

מפוחים צנטריפוגליים נקראים גם מפוחי טורבינה. הגז משיג לחץ וקצב זרימה מוגברים תחת פעולת האימפלר המסתובב, מה שיכול להשיג אספקת אוויר רציפה. עקרון העבודה שלו הוא שכאשר המנוע מסתובב כדי להניע את אימפלר המאוורר להסתובב, הגז נזרק החוצה ומשנה את כיוון הזרימה שלו בפעולת הכוח הצנטריפוגלי, והאנרגיה הקינטית מומרת לאנרגיית לחץ סטטית. הגז יוצא מנמל הפליטה, ונוצר לחץ שלילי מסוים בין האימפלרים, כך שהגז החיצוני מתחדש בפעולת לחץ אטמוספרי כדי להשיג את מטרת הנשיפה המתמשכת. מפוחים צנטריפוגליים מחולקים למפוחים צנטריפוגליים רב-שלביים ולמפוחים צנטריפוגליים חד-שלביים לפי מספר האימפלרים. מפוחים צנטריפוגליים בעלי מהירות נמוכה רב-שלבית מתייחסים בדרך כלל למפוחים צנטריפוגליים עם שני אימפלרים או יותר המחוברים בסדרה על אותו ציר ראשי, עם עד שמונה רמות של להבי מאוורר ומהירות רוטור של 3000~3600 r/min. מפוחים צנטריפוגליים משתמשים בדרך כלל במצערת כניסה כדי להתאים את הזרימה והלחץ, כך שהמאוורר יכול לפעול בעוצמה נמוכה יותר, אינו דורש התאמת פריקת אוויר, ויכול לשמור על יעילות גבוהה זהה בעצם לתנאי העבודה המדורגים, ומשמש לעבודה תנאים שבהם הלחץ והזרימה אינם יציבים.
נפח אספקת האוויר של מפוחים צנטריפוגליים רב-שלביים הוא בדרך כלל גדול, אך לחץ הרוח הנוצר אינו גבוה. לחץ מד היציאה הוא בדרך כלל פחות או שווה ל-110kPa, וקצב הזרימה הוא בדרך כלל סביב 130m3/min. בהשוואה למפוחי Roots, מפוחים צנטריפוגליים רב-שלביים במהירות נמוכה החליפו בהדרגה את מפוחי Roots במפעלי טיהור שפכים זרים מאז שנות ה-80 בשל יתרונותיהם כגון רעש נמוך, פעולת מאוורר יציבה ואמינה ויעילות גבוהה. עם זאת, עדיין יש להם חסרונות כמו גודל גדול, משקל כבד, ביצועי ויסות זרימה גרועים, יעילות נמוכה וצריכת אנרגיה גבוהה.